יש רגעים שבהם אנחנו כהורים מרגישים שקשה לנו להציב גבולות לילדים,
במיוחד כשאנחנו עייפים, עסוקים או מוצפים. אבל אולי הסיפור בכלל מתחיל במקום אחר.
השבוע עמדתי בתור בקופה במקס סטוק.
לפניי עמדה אמא עם הבת שלה, שבחרה לעצמה שלל גדול של מוצרים.
האמא הסתכלה עליה ואמרה בלחץ:
"אין לי כסף לכל זה… נקווה שהאשראי יעבור."
האשראי לא עבר.
הילדה כעסה.
גם האמא. מאוד.
"למה את תמיד מעמידה אותי במצבים האלה?"
היא אמרה בכאב ובתסכול.
עמדתי שם וחשבתי אם נכון להציע עזרה.
אבל בדרך הביתה הבנתי…
הכסף בכלל לא היה הסיפור.
הרגשתי שאני רוצה לומר לה משהו.
לאמא שעמדה בקופה.
לאמא שבתוכי.
ולכל הורה שקורא עכשיו את המילים האלה.
יש לך משאבים.
לפעמים יש יותר.
לפעמים יש פחות.
כסף.
זמן.
כוחות.
סבלנות.
אנרגיה.
אלו המשאבים שמהם בנויה ההורות שלנו.
ואת המשאבים האלה…
את מנהלת.
לא הילדים.
לא הסביבה.
לא רגשות האשם.
את.
אולי היום יש לך חמישים שקלים בתור בקופה.
אולי יש לך שעה פנויה.
אולי נשארו לך רק מעט כוחות לסוף היום.
מותר לך לעצור לרגע ולשאול את עצמך:
איך אני בוחרת להשתמש במה שיש לי?
לפעמים הבחירה תהיה לקנות.
ולפעמים לא.
לפעמים הבחירה תהיה להגיד:
"היום נצא יחד לטיול."
ולפעמים היא תהיה:
"היום אנחנו בוחרים להישאר בבית. יום של מנוחה, סדר וארגון."
זו לא אנוכיות.
זו אחריות.
זו מנהיגות.
בעיניי, גבולות בהורות לא מתחילים ב"לא" שאנחנו אומרים לילד,
אלא בבחירות שאנחנו עושים כהורים.
וכשברור לנו מה חשוב לנו באמת,
על מה אנחנו רוצים לשמור,
אנחנו גם מצליחים להיות יצירתיים יותר.
אנחנו כבר לא עסוקים רק בלומר "כן" או "לא".
אנחנו פנויים לחשוב:
מה נכון למשפחה שלנו עכשיו? מה נכון לי כהורה עכשיו?
לכל משפחה יש את הערכים, הקצב והמשאבים שלה.
לכן גם הצבת גבולות לילדים יכולה להיראות אחרת בכל בית.
אין תשובה אחת נכונה – יש את מה שנכון למשפחה שלכם.
כי אין משפחה אחת שנראית כמו משפחה אחרת.
ולכן גם אין גבול אחד שמתאים לכולם.
אני מאמינה שאחד המשאבים החשובים ביותר שיש לילדים שלנו הוא…
אנחנו.
הקשר בינינו כהורים.
או הקשר שלנו עם עצמנו.
כשיש בבית הורה שמרגיש שיש לו מקום לנשום,
שמותר לו לבחור,
שמותר לו לשמור גם על עצמו,
משהו בבית כולו משתנה.
כי הורה שמרגיש מוחזק,
יכול להחזיק גם את הילדים שלו.
אז בתוך מירוץ החיים…
אל תשכחו לדאוג גם לעצמכם.
צאו לשתות קפה.
צאו להליכה.
פנו זמן למה שממלא אתכם.
לא כי הילדים פחות חשובים.
אלא כי כשהבסיס שלנו חזק ושמח יותר,
הילדים הם הראשונים להרוויח מזה.
כי בסופו של דבר,
אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו,
היא לראות הורה שיודע לשמור גם על עצמו. לנהל. להנהיג. להוביל.
זו גם תפיסת העולם שמלווה אותי בפיתוח שיטת פלאות.
לאורך השנים גיליתי שלמידה
היא אף פעם לא רק למידה.
היא מושפעת מהקשר,
מהתקשורת בבית, מהביטחון של הילד,
ומהיכולת של ההורה להוביל
מתוך ביטחון ואמון בעצמו ובדרך.
לכן, גם כשאני מלווה ילדים
בתחומי המוכנות לכיתה א' והקריאה,
אני תמיד מסתכלת על התמונה הרחבה.
כי שינוי אמיתי לא מתחיל רק בילד –
הוא מתחיל במבוגר שמאמין בו ומוביל אותו.
מאחלת לכם שפע של רגעים מאושרים יחד.
לילדים.
וגם לכם.
כי גם להורים מגיע.
מכל הלב,
תמר שמיר
